לשנות את השיח
כמה פעמים ציוו עליכם לעשות משהו ורק מהצליל של זה רציתם לאטום אוזניים? תבדקו את עצמכם, אני גיליתי שאנו רב היום עסוקים במתן פקודות ואלו מובילות לאיומים ולאורך זמן זה לא ממש מצליח! אז איך משנים את השיח? מדריך
משנות את השיח
מאז שאני אמא- כשאני נתקלת בשאלה או בתהייה אני חושבת לעצמי, מה היה קורה בשבט? כל העניין התחיל בעקבות הקריאה שלי את הספר "עקרון הרצף" , פרט שנתפסתי אליו והוא בטח ממש זניח בכל הספר כולו הוא שבני השבט הצייד-לקט אותו מתארת הסופרת לא משתמשים בציווי כלל. לא בין אדם לאדם ולא בין אדם לילד! מה זאת אומרת הם לא אומרים אחד לשניה מה לעשות?
תרגיל - בואו נספור כמה פעמים ביום אנו מסבירים, מבקשים, פוקדים, מאיימים על משהו זולתינו לעשות משהו? עכשיו בואו נשאל את עצמנו האם אנחנו מתנהגים אחרת? ואיזו דוגמא אישית אנחנו נותנים? אם אנחנו מהווים דוגמא אז נשאר עכשיו לשנות את השיח - יש דרך לשנות את השיח?
1) מתארים - רב המקרים בהם אנו פוקדים זה שקרה משהו ומיד צריך לקרות משהו אחר. אז במקום לומר "תנקה את החלב שנשפך!" נאמר " נשפך כאן חלב!" במקום "תרימי את המגבת הרטובה מהצפה!" נאמר "המגבת רטובה והיא על הרצפה!" - ניסיתי וזה עובד!
2) למה? OUT איך? IN - זה לא יעזור לאף אחד להתחיל בתחקיר "למה שפכת את המיץ על השולחן!?" במקום נשאל " איך אפשר לנקות את השולחן?" "איך נמנע מהכוס להשפך?"
תרגיל - בואו נספור כמה פעמים ביום אנו מסבירים, מבקשים, פוקדים, מאיימים על משהו זולתינו לעשות משהו? עכשיו בואו נשאל את עצמנו האם אנחנו מתנהגים אחרת? ואיזו דוגמא אישית אנחנו נותנים? אם אנחנו מהווים דוגמא אז נשאר עכשיו לשנות את השיח - יש דרך לשנות את השיח?
1) מתארים - רב המקרים בהם אנו פוקדים זה שקרה משהו ומיד צריך לקרות משהו אחר. אז במקום לומר "תנקה את החלב שנשפך!" נאמר " נשפך כאן חלב!" במקום "תרימי את המגבת הרטובה מהצפה!" נאמר "המגבת רטובה והיא על הרצפה!" - ניסיתי וזה עובד!
2) למה? OUT איך? IN - זה לא יעזור לאף אחד להתחיל בתחקיר "למה שפכת את המיץ על השולחן!?" במקום נשאל " איך אפשר לנקות את השולחן?" "איך נמנע מהכוס להשפך?"
the fun theory - אנחנו רוצים לעשות דברים כיפיים
3) אנחנו במקום את/ה- אנחנו לא אוהבים להרגיש לבד, בטח לא לסדר לבד, לנקות לבד. אנחנו הופך את המעשים לקודים, סדרה של חוקים קטנים שעושים סדר בחיינו. "תנעל נעלים" = " אנחנו מתארגנים עכשיו ליציאה"
4) במקום "אם...אז" - "אז...אם" - "אני סופרת עד שלוש- אם לא תתארגן לא נצא לספריה!" "נצא לספריה כשתסיים להתארגן! בוא נתרכז עכשיו וננעל את הנעלים!"
5) לקחת את זה לשלב הבא - עשייה, מתי? כשיש דיאלוג לגבי דברים שצריך לעשות תמיד כדאי לקבוע להם מועד.
"אסדר את הארונית עד סוף השבוע. ( ואף עדיף - ביום שני אחרי שהילדים ירדמו)"
6) the fun theory - הכל כנראה התחיל בקמפיין של חברת החשמל בשנות ה-70 "יותר חשמל = פחות עמל!" התחילו לשכנע אותנו שכל הדברים הללו שאנחנו עושים הם סבל גדול ואין טעם להנות מהם ורק למצוא את הדרך ליעל ולקצר אותם. כך אחרי עשרות כביסות, אני עדיין צריכה לעבוד על עצמי שאני תולה כביסה שיש בזה מן הריפוי בעיסוק / מדיטציה / הנאה? אפילו התחלתי לשיר תוך כדאי , למה ? כי זה לעולם לא יגמר אז לפחות שנהנה מזה. ילדים לעולם לא יואהבו לקום בבוקר, לצחצח שיניים / לסדר את החדר וכדומה. אם כל מה שהם רואים ושומעים סביב הנושאים הללו זה "קדימה להתעורר!" "אתה תאחר להסעה!" " תסדר כבר את החדר שלך!" " לא לזוז שטפתי פה הרגע!". כשבחנתי את הנושא גיליתי שכל הדברים שאני באמת כבר מיואשת מהם - אני בעצמי לא עושה בחדווה. אז תאוריית הכיף נכנסת להילוך - מה שעושה לנו טוב, מה שעושים בחדווה יותר כיף וקל לעשות יותר קל להתמיד בו.
7) מתכננים את הזמן- אם אנחנו בלחץ, פלא שאנחנו מלחיצים? עוד 10 דקות לפני יעשו את ההבדל, עם ילדים (תודעת הזמן בגילאים הצעירים לא קיימת כמעט) וגנדרנים צריך גם 20 דקות :)
ולסיכום שכבר צריך להבין מה קרה ואיך לשפר אז מדברים על מה אנחנו מרגישים - לא מנתחים מה הוא עשה ולמה!
4) במקום "אם...אז" - "אז...אם" - "אני סופרת עד שלוש- אם לא תתארגן לא נצא לספריה!" "נצא לספריה כשתסיים להתארגן! בוא נתרכז עכשיו וננעל את הנעלים!"
5) לקחת את זה לשלב הבא - עשייה, מתי? כשיש דיאלוג לגבי דברים שצריך לעשות תמיד כדאי לקבוע להם מועד.
"אסדר את הארונית עד סוף השבוע. ( ואף עדיף - ביום שני אחרי שהילדים ירדמו)"
6) the fun theory - הכל כנראה התחיל בקמפיין של חברת החשמל בשנות ה-70 "יותר חשמל = פחות עמל!" התחילו לשכנע אותנו שכל הדברים הללו שאנחנו עושים הם סבל גדול ואין טעם להנות מהם ורק למצוא את הדרך ליעל ולקצר אותם. כך אחרי עשרות כביסות, אני עדיין צריכה לעבוד על עצמי שאני תולה כביסה שיש בזה מן הריפוי בעיסוק / מדיטציה / הנאה? אפילו התחלתי לשיר תוך כדאי , למה ? כי זה לעולם לא יגמר אז לפחות שנהנה מזה. ילדים לעולם לא יואהבו לקום בבוקר, לצחצח שיניים / לסדר את החדר וכדומה. אם כל מה שהם רואים ושומעים סביב הנושאים הללו זה "קדימה להתעורר!" "אתה תאחר להסעה!" " תסדר כבר את החדר שלך!" " לא לזוז שטפתי פה הרגע!". כשבחנתי את הנושא גיליתי שכל הדברים שאני באמת כבר מיואשת מהם - אני בעצמי לא עושה בחדווה. אז תאוריית הכיף נכנסת להילוך - מה שעושה לנו טוב, מה שעושים בחדווה יותר כיף וקל לעשות יותר קל להתמיד בו.
7) מתכננים את הזמן- אם אנחנו בלחץ, פלא שאנחנו מלחיצים? עוד 10 דקות לפני יעשו את ההבדל, עם ילדים (תודעת הזמן בגילאים הצעירים לא קיימת כמעט) וגנדרנים צריך גם 20 דקות :)
ולסיכום שכבר צריך להבין מה קרה ואיך לשפר אז מדברים על מה אנחנו מרגישים - לא מנתחים מה הוא עשה ולמה!